רש"י על בבא מציעא פ״ט ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא פ״ט ×¢×´×‘:א׳ רש"י על בבא מציעא פ״ט ×¢×´×‘:ג׳ »

1 רשימות שיעורים פתח ↗

ופירש"י בד"ה התם משום ביטול מלאכה וז"ל שמבטל עצמו כשמהבהב עכ"ל. ומבואר בגמ' דאע"פ שחל היתר אכילה לפועל והפקעת ממון הבעלים לגבי גוף הפירות מ"מ איכא איסור של ביטול מלאכה ואין היתר לבטל ממלאכה יותר מזמן תלישת הפרי כדי לאוכלו. והנה עיין ברמב"ם פי"ב מהל' שכירות ה"ג וז"ל המבטל ממלאכתו ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה הרי זה עובר בלא תעשה שנא' וחרמש לא תניף וכו' מפי השמועה למדו שכל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו וכן כל כיוצא בזה. וכן פועל שהוליך בידו ממה שעשה או שלקח יתר על אכילתו ונותן לאחרים עובר בל"ת שנא' ואל כליך לא תתן. ואין לוקין על ב' לאוין אלו שאם אכל או הוליך חייב לשלם עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד וז"ל א"א דברים הללו אין להם שורש ובספרי דרשו וקטפת מלילות בידך שלא יהא קוצר במגל ואוכל וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית ולא מפני ביטול מלאכה אלא שלא יעשה אכילתו קבע כעין מלאכתו עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם סובר דאם ביטל ממלאכה ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה דהיינו שאכל בשעת קצירה קודם מילוי הסל עבר על איסור "וחרמש לא תניף" דנחשב לביטול מלאכה30עיין ברש"י דף צא: ד"ה וכולן שכתב וז"ל וכולן לא אמרו שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה וכו' עכ"ל. ומבואר דס"ל דמותר לפועל שעוסק במחובר לאכול בשעת מלאכת הקצירה. אמנם נראה דהרמב"ם ס"ל דמותר לפועל שעוסק במחובר לאכול רק אחרי שגמר לקצור את הפירות ומילא הסל שכתב בפי"ב מהל' שכירות ה"ב וז"ל והעושה במחובר כגון בוצר וקוצר אינו אוכל אלא כשיגמור עבודתו כגון שיבצור ויתן בסל עד שימלאנו וינפץ הסל למקום אחר ויחזור ויבצור וימלאנו ואינו אוכל עד אחר שימלא הסל עכ"ל, ומבואר דפועל אינו אוכל אלא לאחר שבצר וימלא את הסל, ואסור לו לאכול בשעת הקצירה, ולפי"ז נראה דמש"כ הרמב"ם בהל' ג' "המבטל ממלאכתו ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה ה"ז עובר בלא תעשה שנא' וחרמש לא תניף" מש"כ "שאכל שלא בשעת גמר מלאכה" ר"ל דאכל בשעה שהוא עוסק בקצירה לפני מילוי הסל, ועבר בל"ת ד"וחרמש לא תניף" כמו מי שמבטל ממלאכה - דהיינו כשהפסיק הפועל באמצע עשיית המלאכה וישב לאכול. ולהרמב"ם יסוד האיסור ד"וחרמש לא תניף" הוא משום ביטול מלאכה, ויש ב' אופנים דביטול מלאכה: א כשמבטל ממלאכתו ויושב ואוכל לאחר מילוי הסל קודם שינפצו לגת ב שאכל בשעת הקצירה לפני מילוי הסל, ועיין בלחם משנה שם, דרק לאחר שגמר לקצור אז מותר לו לאכול, ודלא כרש"י שסובר דמותר לו לאכול בשעה שהוא קוצר. ועיין בהמשך הרמב"ם פי"ב הל' שכירות ה"ב שכתב וז"ל אבל מפני השב אבדה לבעלים אמרו חכמים שיהיו הפועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת כדי שלא יבטלו ממלאכתן וישבו לאכול אלא אוכלין בתוך המלאכה כשהן מהלכין ואינן מבטלין עכ"ל. ונראה דמיירי לאחר מילוי הסל ומה"ת היה מותר לפועל לישב ולאכול אמנם משום השב אבדה תיקנו חכמים שלא ישב ויאכל אלא יאכל בשעה שמהלך עם הסל מאומן לאומן ובחזרה מן הגת - דהיינו בשעה שהוא עוסק במלאכה כדי שלא יבטלו ממלאכתן. רבינו זצ"ל. משא"כ הראב"ד סובר דיסוד האיסור אינו משום ביטול מלאכה דפשיטא דביטול מלאכה אסור משום גזל ולא צריך ע"ז לאו מיוחד ד"וחרמש לא תניף", אלא על כרחך יסוד האיסור ד"וחרמש לא תניף" הוא שלא יאכל אכילת קבע, ולו יצוייר דיש היכא תימצא שאכילתו אינה מהוה ביטול מלאכה ואין הבעל הבית מפסיד כלום מחמת אכילת הפועל וכגון דהוי פועל קבלן שאינו משתלם לפי זמן מלאכתו שאם יפסיק מעבדתו לשעה ויאכל לא תתבטל המלאכה ולא מפסיד הבעה"ב, דהקבלן משתלם על גמר העבודה ולא על זמן מלאכתו מ"מ אסור לפועל לאכול ע"י קצירה בחרמש ולא הותר לו אלא לתלוש ביד ולאכול, משום דלא הותרה לפועל לאכול אלא אכילת עראי בלבד וכשקוצר בחרמש ואוכל הו"ל אכילת קבע. ונראה דהרמב"ם למד דהדרשה מקרא "וחרמש לא תניף" היינו "וחרמש" - בשעה שהפועל עסוק בקצירה במגל לבעה"ב - "לא תניף" - לא תקצור במגל לעצמך לאכול אכילת פועל, משום דכשקוצר לעצמו במגל הריהו מתבטל ממלאכה. וזהו כוונתו במש"כ "מפי השמועה למדו שכל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו וכן כל כיוצא בזה". אמנם נראה דבין להרמב"ם ובין להראב"ד אין לוקין על לאו זה משום דהוי לאו הניתן לתשלומים.

2 בבא מציעא פתח ↗

הָתָם מִשּׁוּם בִּיטּוּל מְלָאכָה, כִּי קָא מִיבַּעְיָא לַן, הֵיכָא דְּאִיכָּא אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, מַאי?

2 התם משום ביטול מלאכה - שמבטל עצמו כשמהבהב:

3 דאיכא אשתו ובניו - שלא נשכרו אצל בעל הבית ומהבהבין לו:

« רש"י על בבא מציעא פ״ט ×¢×´×‘:א׳ רש"י על בבא מציעא פ״ט ×¢×´×‘:ג׳ »